×
Mikraot Gedolot Tutorial
גמרא
פירוש
הערותNotes
E/ע
גמרא כתובות צ״ב.גמרא
;?!
אָ
וַאֲתָא בַּעַל חוֹב דִּרְאוּבֵן וְקָטָרֵיף לֵיהּ מִינֵּיהּ דִּינָא הוּא דְּאָזֵיל שִׁמְעוֹן וּמְפַצֵּי לֵיהּ. אא״לאֲמַר לֵיהּ רָבָא נְהִי דְּאַחְרָיוּת דְּעָלְמָא קַבֵּיל עֲלֵיהּ אַחְרָיוּת דְּנַפְשֵׁיהּ מִי קַבֵּיל עֲלֵיהּ. בוּמוֹדֶה רָבָא בִּרְאוּבֵן שֶׁיָּרַשׁ שָׂדֶה מִיַּעֲקֹב וּמְכָרָהּ לְשִׁמְעוֹן שֶׁלֹּא בְּאַחְרָיוּת וַאֲתָא שִׁמְעוֹן וּמְכָרָהּ לִרְאוּבֵן בְּאַחְרָיוּת וַאֲתָא בַּעַל חוֹב דְּיַעֲקֹב וְקָטָרֵיף לֵיהּ מִינֵּיהּ דִּינָא הוּא דְּאָזֵיל שִׁמְעוֹן וּמְפַצֵּי לֵיהּ מִינֵּיהּ. מַאי טַעְמָא בַּעַל חוֹב דְּיַעֲקֹב כְּבַעַל חוֹב דְּעָלְמָא דָּמֵי. אָמַר רָמֵי בַּר חָמָא גרְאוּבֵן שֶׁמָּכַר שָׂדֶה לְשִׁמְעוֹן בְּאַחְרָיוּת וְזָקַף עָלָיו בְּמִלְוָה וּמֵת רְאוּבֵן וַאֲתָא בַּעַל חוֹב דִּרְאוּבֵן וְקָטָרֵיף לַהּ מִשִּׁמְעוֹן וּפַיְּיסֵיהּ בְּזוּזֵי. דִּינָא הוּא דְּאָמְרִי לֵיהּ בְּנֵי רְאוּבֵן אֲנַן מִטַּלְטְלִי שְׁבַק אֲבוּן גַּבָּךְ וּמִטַּלְטְלִי דְיַתְמֵי לְבַעַל חוֹב לָא מִשְׁתַּעְבְּדִי. אָמַר רָבָא דאִי פִּקֵּחַ אִידַּךְ מַגְבֵּי לְהוּ נִיהֲלַיְיהוּ אַרְעָא וַהֲדַר גָּבֵי לַהּ מִינַּיְיהוּ כְּרַב נַחְמָן דְּאָמַר רַב נַחְמָן אָמַר רַבָּה בַּר אֲבוּהּ היְתוֹמִים שֶׁגָּבוּ קַרְקַע בְּחוֹבַת אֲבִיהֶן בַּעַל חוֹב חוֹזֵר וְגוֹבֶה אוֹתָהּ מֵהֶן. אָמַר רַבָּה ורְאוּבֵן שֶׁמָּכַר כׇּל שְׂדוֹתָיו לְשִׁמְעוֹן וְחָזַר שִׁמְעוֹן וּמָכַר שָׂדֶה אַחַת לְלֵוִי וַאֲתָא בַּעַל חוֹב דִּרְאוּבֵן רָצָה מִזֶּה גּוֹבֶה רָצָה מִזֶּה גּוֹבֶה. וְלָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּזַבְּנֵהּ בֵּינוֹנִית אֲבָל זַבְּנֵהּ עִידִּית וְזִבּוּרִית מָצֵי אֲמַר לֵיהּ לְהָכִי טְרַחִי וּזְבַינִי אַרְעָא דְּלָא חַזְיָא לָךְ. וּבֵינוֹנִית נָמֵי לָא אֲמַרַן אֶלָּא דְּלָא שְׁבַק בֵּינוֹנִית דִּכְוָותֵהּמהדורת על־התורה (כל הזכויות שמורות)
כולל ניקוד ופיסוק בפרקים מובחרים באדיבות הרב דן בארי, וניקוד בשאר מסכתות באדיבות דיקטה - המרכז הישראלי לניתוח טקסטים (CC BY-NC)
E/ע
הערותNotes
ואתא בעל חוב דראובן. גופיה, שהוא מוכר ראשון. וקא טריף ליה מיניה. דראובן, משום דבההיא שעתא דמכרה ראובן לשמעון הות משעבדא ליה, אי נמי דכתב ליה דאקנה, והיכא דמשכח שעבודיה קא טריף ליה. ומפצי ליה. לראובן, מבעל חוב. כשם שאילו מכרה שמעון זה לאיש אחר באחריות ובא בעל חוב דראובן וטרפה, היה שמעון מפצהו, שעל ראובן לא יכול לחזור שהרי שלא באחריות לקחה הימנו, כך כשמכרה לראובן עצמו, חייב שמעון לפצותו. נהי דאחריות דעלמא. כגון בעל חוב דידיה. קביל עליה. שמעון עילויה לפצויי ליה. אחריות דנפשיה. כגון בעל חוב דראובן. מי קביל עליה. שמעון לפצויי ליה, דהא הך אונסא מחמתיה דראובן גופיה קא אתי ליה, הילכך לאו דינא הוא דמפצי ליה. ומודה רבא וכו׳ שירש מיעקב. אביו שהניח לו בפירו׳. ומכרה לשמעון. לאו דוקא שמעון אחיו אלא איניש דעלמ׳, שיד בעל חוב דיעקב אביו דראובן, כבעל חוב דעלמא דמי. ואם תפרש שמעון אחיו דוקא, תפרש שמגיע לחלק ראובן לבדו שיפרע מחוב אביו כשיעור כל זה הקרקע, לפי שהחוב הוא מרובה, ושמעון אחיו מגיע לו לפרוע כשיעור הזה. סוף דבר, כיון שקבל שמעון אחריות לראובן, יפרע כל זה החוב כולו. [בבא בתרא מד, ב] אינו חוזר עליו. דהא סבר וקביל, דעביד איניש דזבין ארעא ליומיה. נמצאת שדה שאינה שלו, חוזר עליו. אע״ג דלא קביל עליו אחריות, דכי סבר וקביל הני מילי למילת׳ דשכיח, כגון בעלי חובין, אבל למילתא דלא שכיח לא אסיק אדעתיה. ורב זביד סבר אינו חוזר, דאיהו אפסיד אנפשיה, שהיה לו לחוש גם לזה כיון שהוא מוציא עצמו מכלל כל המוכרין שבעולם שאינם מוכרין אלא באחריות, ש״מ שהוא יודע בו ריעות, והיה לו להבין. [גיטין עג, א] לסוף אפיקו ביה נהרא. כלומ׳, שהפכו מרוצת הנהר, שהיה הולך כל הימים לרוח מזרחית, ועכשיו הפכוהו והריצוהו לרוח מערבית שהיה זה השדה בו, והוא אונסא דלא שכיח. זבין שומשמי וכו׳. כלומ׳, קבלו המוכרין עליהם שיוליכום להם, ובאחריותם עד מקום הקונים. אסתכר נהר מלכא. כלומ׳, בחול, או שנתמעטו כל כך המים שלא היתה ספינה מהלכת בו אלא גוששת שם, והיא מילתא דלא שכיח. אגירו חמרי ואפקנהו ניהלן. כלומ׳, שכרו לנו חמורים והוליכום בדרך יבישה עד גבולנו ומגדלנו, שהרי קבלתם עליכם להוליכם עד מקומינו. שמכר כל שדותיו. כלו׳, בבת אחת מכרם לו, עדית ובינונית וזיבורית. רצה מזה גובה, רצה מזה גובה. וכדמסיים ואזיל, דזבן לוי ושמעון בינונית ששיעבד בעל חוב עליה, ולא שביק בינונית משל ראובן אצל שמעון, הילכך רצה לגבות עדית משמעון גובה, דמצי אמ׳ ליה אתה לקחת כל השדות ונכנסת תחת ראובן להשתעבד לחובי, וכל זמן שאמצא משל ראובן אצלך כלום, לא אטרוף ללוי, שהניח לי מקום לגבות. רצה מלוי גובה, כגון אם לא ימצא אצל שמעון משל ראובן אלא זיבורית, וגובה בינונית מלוי דאמ׳ ליה לקחת [את שעבודי בינונית], שדיני מוטל עליה, ואע״ג דאילו לקחה לוי לבינונית זו מראובן, והניח אצלו זיבורית, לא היה יכול בעל חוב דראובן לחזור על לוי, כדתנן אין נפרעין מנכסים משועבדים במקום שיש נכסים בני חורין, ואפילו הן זיבורית, התם הוא דראובן בעל חובו, לא יטרוף לקוחות, אבל כאן שמעון לאו בעל חובו הוא, ושלא כדין עשה שקנה כל קרקעותיו, הילכך אין לרחם עליו, ומשום הכי לא עשו בו תקנה. ובינונית נמי לא אמרן. דמצי גבי מלוי. אלא דלא שבק בינונית דכותה. גבי שמעון.מהדורת מכון התלמוד הישראלי השלם ברשותם האדיבה (כל הזכויות שמורות), בעריכת הרב אביאל סליי, הרב מרדכי רבינוביץ, והרב בן ציון ברקוביץ. במהדורה המודפסת נוספו הערות רבות העוסקות בבירור שיטתו הפרשנית וההלכתית של הר"י מלוניל, השוואתו למפרשים אחרים, ציוני מראי מקומות, ובירורי נוסחאות.
הערות
E/ע
הערותNotes
הערות
Gemara
Peirush

כותרת הגיליון

כותרת הגיליון

×

Are you sure you want to delete this?

האם אתם בטוחים שאתם רוצים למחוק את זה?

×

Please Login

One must be logged in to use this feature.

If you have an ALHATORAH account, please login.

If you do not yet have an ALHATORAH account, please register.

נא להתחבר לחשבונכם

עבור תכונה זו, צריכים להיות מחוברים לחשבון משתמש.

אם יש לכם חשבון באתר על־התורה, אנא היכנסו לחשבונכם.

אם עדיין אין לכם חשבון באתר על־התורה, אנא הירשמו.

×

Login!כניסה לחשבון

If you already have an account:אם יש ברשותכם חשבון:
Don't have an account? Register here!אין לכם חשבון? הרשמו כאן!
×
שלח תיקון/הערהSend Correction/Comment
×

תפילה לחיילי צה"ל

מִי שֶׁבֵּרַךְ אֲבוֹתֵינוּ אַבְרָהָם יִצְחָק וְיַעֲקֹב, הוּא יְבָרֵךְ אֶת חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגַנָּה לְיִשְׂרָאֵל וְאַנְשֵׁי כֹּחוֹת הַבִּטָּחוֹן, הָעוֹמְדִים עַל מִשְׁמַר אַרְצֵנוּ וְעָרֵי אֱלֹהֵינוּ, מִגְּבוּל הַלְּבָנוֹן וְעַד מִדְבַּר מִצְרַיִם, וּמִן הַיָּם הַגָּדוֹל עַד לְבוֹא הָעֲרָבָה, בַּיַּבָּשָׁה בָּאֲוִיר וּבַיָּם. יִתֵּן י"י אֶת אוֹיְבֵינוּ הַקָּמִים עָלֵינוּ נִגָּפִים לִפְנֵיהֶם! הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִשְׁמֹר וְיַצִּיל אֶת חַיָלֵינוּ מִכׇּל צָרָה וְצוּקָה, וּמִכׇּל נֶגַע וּמַחֲלָה, וְיִשְׁלַח בְּרָכָה וְהַצְלָחָה בְּכָל מַעֲשֵׂה יְדֵיהֶם. יַדְבֵּר שׂוֹנְאֵינוּ תַּחְתֵּיהֶם, וִיעַטְּרֵם בְּכֶתֶר יְשׁוּעָה וּבַעֲטֶרֶת נִצָּחוֹן. וִיקֻיַּם בָּהֶם הַכָּתוּב: "כִּי י"י אֱלֹהֵיכֶם הַהֹלֵךְ עִמָּכֶם, לְהִלָּחֵם לָכֶם עִם אֹיְבֵיכֶם לְהוֹשִׁיעַ אֶתְכֶם". וְנֹאמַר: אָמֵן.

תהלים ג, תהלים כ, תהלים קכא, תהלים קל, תהלים קמד

Prayer for Our Soldiers

May He who blessed our fathers Abraham, Isaac and Jacob, bless the soldiers of the Israel Defense Forces, who keep guard over our country and cities of our God, from the border with Lebanon to the Egyptian desert and from the Mediterranean Sea to the approach to the Arava, be they on land, air, or sea. May Hashem deliver into their hands our enemies who arise against us! May the Holy One, blessed be He, watch over them and save them from all sorrow and peril, from danger and ill, and may He send blessing and success in all their endeavors. May He deliver into their hands those who hate us, and May He crown them with salvation and victory. And may it be fulfilled through them the verse, "For Hashem, your God, who goes with you, to fight your enemies for you and to save you", and let us say: Amen.

Tehillim 3, Tehillim 20, Tehillim 121, Tehillim 130, Tehillim 144